מהו שוט מגובה העין בסרטים?
זהו שוט נפוץ בעולם יצירת הסרטים ואף מעבר לו. בררו מדוע.
צילומים מגובה העין לרוב אינם זוכים בתשומת לב ראויה. אין אלה שוטים נוצצים שמתבלטים כדי לזכות בתשומת לב, ובכל זאת הם בין השוטים הבסיסיים והנפוצים ביותר בסרטים, בטלוויזיה ובהפקות וידאו.
מהו שוט מגובה העין?
שמו מעיד עליו באופן מדויק: הצלם מציב את המצלמה בגובה עיניה של הדמות. הדמות עצמה לרוב מצולמת מברכיה ועד ראשה, עם מעט מאוד הקשר סביבתי. במקום לייצר דרמה בסצנה או לכוון את נקודת המבט של הקהל, שוט מסוג זה מייצג את נקודת המבט האנושית הרגילה. כתוצאה מכך, הוא שואב את הצופים היישר אל תוך הסצנה.
מאחר ששוטים כאלה תואמים את נקודת המבט הטבעית שלנו, צילומים מגובה העין שימושיים במיוחד למסגור הראשוני של השוט. (פריים הוא תמונה אחת מתוך סרט או וידאו. 'מסגור של שוט' כרוך בהרכבת התוכן הוויזואלי של סדרה של פריימים, כפי שהם נראים מבעד לעדשה. המסגור כולל דברים כמו אופן התיחום של השחקנים, איך הם נעים ברחבי הסצנה, עיצוב הסט, הסביבה שברקע – כל אלמנט שהמצלמה רואה). מסגור ראשוני יכול להיחשב להגדרת ההצבה הראשונית של סצנה, לפני שמתחילים האקשן או הדרמה.
צילום מנקודת מבט טבעית הוא ההגיוני ביותר גם לצילום של סצנות רבות בשלמותן. לכן זהו שוט מקובל וברור מאליו לסצנות שגורות רבות בסרטים ובטלוויזיה. זהו גם השוט המתאים ביותר לכל סיטואציה סטטית בעיקרה, כמו 'ראשים מדברים' במהדורות חדשות או רוב הסרטונים ב-YouTube.
למעשה, אנחנו ממש מוקפים בשוטים מהסוג הזה. כמעט כל סרט ותוכנית טלוויזיה גדושים בהם, אבל כמעט שאיננו מבחינים בכך. רוב הזמן, זו בדיוק הכוונה. ואולם צילומים מגובה העין אינם סתם הכלי השימושי ביותר בארגז הכלים הסינמטוגרפי. הם ניחנים באיכויות סגוליות משלהם.
העין הניטרלית
נקודת המבט של גובה העין היא, מעל לכל, נקודת המבט הניטרלית. שלא כמו צילום מזווית נמוכה, שממש מביט בדמות המצולמת מלמטה-למעלה – או צילום מזווית גבוהה שתכליתו לאיין את כוחה של הדמות – צילום מגובה העין מעניק לצופים תחושה של שוויוניות.
אפקט זה של 'להשתייך לחבורה' יכול לסייע לצופים להתחבר אל הדמות המצולמת. לדוגמה, בסרט כמו 'משחקי הרעב', הבמאי היה יכול בקלות רבה לבחור בצילום מזווית נמוכה, שהיא הסטנדרט כדי לייצג דמות 'גדולה מן החיים' כמו קטניס. במקום זאת, השימוש הרב בצילומים מגובה העין מציבים אותנו, הצופים, בתוך הסצנה יחד איתה בשעה שהיא דורכת את הקשת בנכונות מלאה להצטרף לצבא המורדים שלה.
(לעתים, במאים נוקטים גישה משולבת ומוסיפים לצילומים מגובה העין גם צילומים מגובה הכתף או המותניים, באופן שמעצים או מקטין במעט את שיעור קומתה של הדמות כדי לשקף יחסי כוחות מורכבים ומשתנים; אפשר לראות זאת כמעט בכל אחד מפרקי הסדרה 'משחקי הכס').
במאים מיישמים זוויות צילום באופן אסטרטגי, כדרך להפעיל שליטה אמנותית באופן ההעברה של הסיפור. הם יכולים לעצב את הנראטיב בעזרת זוויות צילום גבוהות או נמוכות, שמכוונות את תחושות הצופים באופן מעודן ולגרום להם להרגיש עליונות או נחיתות כלפי דמות נתונה, חיובית או שלילית.
כמובן שגם זווית צילום ניטרלית היא בחירה אמנותית אסטרטגית. כאשר יוצר מציג 'מציאות' בדרך ניטרלית, בלי לעוות באופן ברור את נקודת המבט, קל יותר לצופים להשעות את השיפוטיות ולהמתין כדי לראות איך יתפתחו העניינים.
כאשר מניחים לצופים להתבונן בהתרחשויות שעל המסך באופן אובייקטיבי ולשפוט בעצמם מה באמת קורה, הדבר יוצר מרווח זמן מוגדל כדי להכניס לתמונה אפילו דמויות בעלות אופי מאוד לא נעים. (דוגמה קיצונית היא סצנות הפתיחה של 'אמריקן פסיכו').
ואולם ניטרליות היא לא רק בחירה אמנותית – לפעמים מדובר בכורח. נקודת המבט הניטרלית חיונית כאשר היוצר או היוצרת חייבים להיות חסרי פניות. משום כך צילום מגובה העין הוא הדרך הנפוצה ביותר לצילום של פרזנטציות עובדתיות וענייניות של מידע (כמו למשל במסיבת עיתונאים), או כדי לשמר את תחושת האובייקטיביות בראיונות (למשל, בצילום של סרט תיעודי).
שבירת הקיר הרביעי
למרות האמור לעיל, ניטרליות אינה היתרון היחיד של צילום מגובה העין. זוהי נקודת מבט מוכרת, שיכולה למלא תפקיד חשוב גם בהסרת מחיצות בין הצופים לבין הסיפור.
מפגש עם דמות בגובה העין, בעמדה כמו-שוויונית, בונה אמפתיה כלפיה, משום שהוא יוצר חיבור בינה לבין הצופה. דבר זה עוזר לשוות אנושיות לדמויות לא סימפתיות, כך שאפילו למופרעים ולרוצחים סדרתיים יש סיכוי, ולו גם קלוש, לעורר אהדה או להיות מובנים. (כאן אתם יכולים להוסיף את הביעות החביב עליכם באופן אישי).
עם דמויות 'נורמליות', כמובן שהטכניקה הזאת מייצרת חיבור חזק עוד יותר. צילומים מגובה העין משפיעים עלינו בכך שהם סוחפים אותנו היישר אל תוך נקודת המבט של הדמות. זווית צילום זאת ממש 'מכניסה אותנו לראש' שלה. דבר זה יוצר נקודת מבט אינטימית, ככל שהעלילה נפרסת. רגשות נעשים מיידיים ואינטנסיביים יותר כאשר נמצאים מול הדמות פנים-אל-פנים, ונדמה כאילו האקשן מתרחש מהר עוד יותר כאשר צופים בהתרחשויות מגובה העין.
תחושת החיבור מתחזקת עוד יותר כאשר הצופים נקלעים להתרחשויות בקומדיה רומנטית שובבה כמו 'אמלי'. כצופים, אנחנו נעשים יותר ויותר מושקעים רגשית ככל שמתפתח סיפורה של הדמות הראשית, מלצרית פריזאית ביישנית במסע למציאת אהבה, בסרט שזכה לשבחי הביקורת על הסינמטוגרפיה שלו. כאשר אנו חולקים עם הדמות את נקודת מבטה בשוטים כה אינטימיים, יוצא שאנחנו נמצאים ממש בתוך הסיפור, עם אמלי, במונמארטר, ונסחפים לגמרי בעלילה.
הכול בעיניים
תתקשו מאוד ליצור סרט שאין בו אף צילום מגובה העין. אך מומלץ לטפח הערכה כלפי כלי סינמטוגרפי זה, שהוא אמנם שגור אך ראוי לתשומת לב. בפעם הבאה שתצפו בסרט או בתוכנית טלוויזיה, שימו לב באיזו תדירות מוצגים שוטים מגובה העין והרהרו באופן שבו נעשה בהם שימוש.
או קחו לדוגמה את הבמאי ג'ון קרסינסקי, שבילה תשע עונות בתפקיד ג'ים בסדרה המשרד. היה אפשר לחשוב שמעל 200 פרקים של קומדיית מצבים טלוויזיונית, עם האינטראקציות החוזרות ונשנות בין הדמויות והסט המשרדי המצומצם ימאיסו עליו לתמיד את זוויות הצילום השגורות. (אם כי בזכות פורמט הסאטירה הדוקומנטרית של הסדרה היה אפשר להעלות על הדעת שמצלמה בודדת תצליח לתפוס את כל האקשן במשרד דנדר מיפלין, והסדרה אכן זכתה בשני פרסי אמי על 'עריכת תמונה ממצלמה בודדת').
אך כאשר קרסינסקי קיבל הזדמנות לביים, הוא בחר לשלב מספר רב של צילומים מגובה העין הן בסרט מקום שקט והן בסרט ההמשך.
אין ספק: הכל בעיניים.
גלו עולם שלם של טיפים שימושיים לעריכה ולהפקה של וידאו. ואז המשיכו וגלו כל מה שאפשר לעשות בעזרת Adobe {{premiere}} כדי לשפר מיומנויות ולהתמקצע ביצירת סרטים.