עיצוב תעשייתי: מה זה ומה המעצבים התעשייתיים עושים.

מאחורי כל מוצר אהוב עומדים מעצבים תעשייתיים שעמלו עליו. לדוגמה, ג'ונתן אייב, בעברו מנהל העיצוב הבכיר של Apple, היה אחראי על הפיתוח של כמה ממוצרי האלקטרוניקה הפופולריים בעולם, כמו ה-iPhone וה-iPad. או ג'יימס דייסון, שהמציא את אחד המותגים המוכרים ביותר למכשירי חשמל ביתיים, הקרוי על שמו, עם מגוון רחב של שואבי אבק, מייבשי שיער ומאווררים.

המעצבים התעשייתיים לא רק משתתפים בתהליך היצירה של מוצרי חשמל שצרכנים ברחבי העולם אוהבים. צ'ארלס וריי איימס, למשל, פיתחו קו רהיטים מודרני ופונקציונלי עם עיצוב פשוט ויפה – שידוע בעיקר בזכות כיסאות האוכל והכורסאות שלו. הפופולריות של הרהיטים ממשיכה להיות ניכרת מאז שעוצבו על ידי הזוג הנשוי במחצית המאה העשרים ועד היום. וולטר דורווין טיג, שהשיק את סוכנות העיצוב Teague (הפעילה עד היום) בשנת 1926, עזר להמציא מוצרים מפורסמים כגון מצלמת Polaroid ואפילו את המכל של החטיף 'פרינגלס'.

מסתמן שלמעצבים התעשייתיים יש תפקיד חשוב בעיצוב העולם שסובב אותנו. אבל מה בדיוק כלול בתחום של העיצוב התעשייתי? נשמח לתת קצת רקע על הנושא.

עיצוב תעשייתי הוא התחום המקצועי שעוסק בפיתוח ובייצור של מוצרים, מכשירים ושירותים עם דגש על הצורה והפונקציונליות שלהם. מעצבים תעשייתיים לרוב בודקים איך הצרכנים ישתמשו במוצר מסוים ועובדים עם אנשי מקצוע אחרים – כגון מהנדסים ומשווקים (פרטים נוספים לגבי הנושא הזה בהמשך) – כדי ליצור את הקונספט והעיצוב של המוצרים שהם ממציאים.

בדרך כלל, מעצבים תעשייתיים מתמחים בקטגוריית מוצר מסוימת, כגון רכבים, ריהוט או מכשירי חשמל ביתיים. הם מתמקדים בכל ההיבטים של המוצר, החל בפונקציונליות וכלה ביכולת הייצור והפוטנציאל שלו לענות על הצרכים והציפיות של הצרכנים.

העיצוב התעשייתי החל כבר במחצית המאה ה-18, במהלך המהפכה התעשייתית בבריטניה. השימוש הראשון במונח "עיצוב תעשייתי" מיוחס לתיאור שפירט איך ציירי הטיוטות הכינו תבניות לייצור בדי משי.

בעקבות הצמיחה התעשייתית, הפקת המוצרים הפכה להיות בשיטת הייצור ההמוני לטובת אוכלוסיות רחבות יותר של צרכנים. בתי הספר הראשונים לעיצוב בארצות הברית החלו לצוץ מסופה של המאה ה-19 עד אמצע המאה העשרים. עם זאת, רק בשנות השמונים של המאה העשרים העיצוב התעשייתי הוכר בתור מקצוע חיוני שנדרש בתעשיות רווחיות. כמה מהגורמים המובילים לשינוי התפיסתי הזה היו הדרישה הנרחבת למוצרי אלקטרוניקה לשימוש ביתי והתחרות הגדלה בשוק הגלובלי שתפסה תאוצה בזכות סחר בינלאומי.

עבודתם בפועל של המעצבים התעשייתיים השתנתה עם השנים. תלמידים לעיצוב תעשייתי בדרך כלל קיבלו הכשרה בעיקר בתחום האמנות והעיצוב שקשורים למראה ולפונקציונליות של המוצר. כיום, עם זאת, חברות לעיצוב תעשייתי מתמודדות גם עם היבטים עסקיים שונים של עיצוב ופיתוח המוצר, כגון עלויות החומרים ומיתוג ארגוני. משנת 2018, הלשכה לסטטיסטיקה תעסוקתית בארצות הברית (Bureau of Labor Statistics) דיווחה שקיימים מעל 43,000 אנשים שמועסקים בתור מעצבים תעשייתיים בארצות הברית, כאשר במישיגן ובקליפורניה נרשם היחס הגובה ביותר שלהם באוכלוסיה.

בשלב החשיבה הראשוני – או הגדרת הקונספט – של הפרויקט, המעצבים התעשייתיים יאיירו, יעבדו או יצרו דגמים תלת ממדיים ויבדקו את אבות הטיפוס האלה כדי למצוא את הפתרונות הטובים ביותר לצורכי המשתמשים. המטרה העיקרית של המעצבים התעשייתיים בשלב הזה היא להבין איך המוצר יעבוד, ייראה וייוצר.

בתהליך הזה, המעצבים התעשייתיים ישתמשו בתוכנה לעיצוב תלת ממד בתור הכלי העיקרי ליצירת השרטוטים ולביצוע שינויים ברעיונות שלהם. מעצבים תעשייתיים שעובדים עבור יצרני מוצרים יכולים גם להשתמש בתוכנה לעיצוב תלת ממד כדי להגדיר הוראות מסוימות לבניית המוצר לאחר שהדגם יאושר.

בשלבים הסופיים של תהליך העיצוב, המעצבים התעשייתיים יעבדו עם מהנדסי מכונות, מהנדסי חומרים, יצרנים ואסטרטגים למיתוג כדי להפוך את העיצוב למוצר אמיתי.

כדי לעצב מוצרים יומיומיים שאמורים להיות בשימוש נפוץ, המעצבים התעשייתיים חייבים להפגין יצירתיות ותושייה תוך שיתוף פעולה נרחב. המקצוע לרוב דורש עבודה בצוות גדול שמורכב מאסטרטגים, ממהנדסים, ממעצבי ממשק משתמש (UI), ממעצבי חוויית משתמש (UX), ממנהלי פרויקטים, ממומחים למיתוג, ממעצבים גרפיים ומתעשיינים. גישה רב תחומית כזו מאפשרת למעצבים התעשייתיים להבין בעיה כלשהי על כל רבדיה ולהציע פתרונות מועילים שיענו על הצרכים המסוימים של המשתמשים. כמה מהסוכנויות המפורסמות ביותר לעיצוב תעשייתי הן IDEO‏, Frog ו‑Teague.