מציאות מדומה מאפשרת לצופה לנוע בחלל מומצא לגמרי, בסביבה מלאכותית שקיימת בתמונות אבל לא בעולם האמיתי. לא עבר זמן רב מאז שהמציאות המדומה הייתה בעיקר פרט עלילתי בסרטי מדע בדיוני כגון מטריקס או שחקן מספר אחת – ובכל זאת, היום המציאות המדומה היא טכנולוגיה שתופסת תאוצה בעולם האמיתי והיא מיושמת בתעשיות שונות, כגון משחקי מחשב, בידור, רפואה, צבא ועוד.
השאיפה ליצור ולחוות מציאות מדומה הייתה קיימת עוד לפני הסרט המפורסם עם קיאנו ריבס. למעשה, המושג עצמו כנראה קיים מההמצאה של טכנולוגיית הצילום, גם אם המונח "מציאות מדומה" עצמו נכנס לשפה רק לאחרונה. מעט אחרי המצאת המצלמה, השתמשו במצלמות סטריאוסקופיות כדי ליצור אשליה של שלושה ממדים באמצעות שתי תמונות סטילס. ציון דרך נוסף בהיסטוריית החוויות של מציאות מדומה היא חוויית הסנסורמה (Sensorama), אשר הומצאה על ידי מורטון הייליג בשנת 1962 וכללה תא הקרנה מסביב לראשו של הצופה עם רוחות וריחות מלאכותיים שהופצו ברגעים הרלוונטיים כדי להגביר את התחושה האותנטית של החוויה (החוויה המקורית הקרינה רכיבה על אופניים ברחובות ברוקלין, ניו יורק).
כיום, התחכום של חוויות המציאות המדומה רק הולך וגובר. מהנדסים ומתכנתים יוצרים חוויות ראליסטיות שמגיבות לכל תנועה פיזית של המשתתפים, אשר מטיילים בעולמות דמיוניים בנוחות של הסלון הביתי. מציאות מדומה אינה עוד חידוש נדיר אלא כלי חדשני שמיושם באופן מקצועי בתחומים שונים.